<h1>פירוש הר"א על תענית</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ואני לא אמרתי לשאול שיבוא עכשיו. אלא להזכיר, שמתחיל להזכיר בחג שיבואו הגשמים בעונתן לאחר החג כשצריך להם.
<h2>דף ב:</h2>
איבעיא להו הא דקאמ' ר' אליעז' מיום טוב הראשון, מלולב גמר לה ומה לולב דבא לרצות על המים שכשם שד' מינין שבלולב אי איפשר בלא מים כך אי איפשר לעולם בלא מים ובא ביום טוב ראשון, אף הזכרה דבא לרצות על המים דהזכרה ריצוי שאלה הוא הויא נמי מיום ראשון. או דיל' מניסוך המים גמר לה דמה ניסוך המים דבא לרצות על המים מאורתא מלילי יום טוב הראשון דמלילי יום טוב הראשון היו יורדין ושואבין מים לניסוך כדגרסי' במסכת סוכה [נ"א ע"ב] שממלאין המים לניסוך המים בלילה אף הזכרה נמי מלילי יום טוב הראשון מדכרינן. אף אני לא אמרתי לשאול פ' דשאלה משמע מיד אלא להזכיר, שיורדין בזמנן.
<h2>דף ג.</h2>
לעולם הא דתנן ניסוך המים שבעה ר' יהוד' בן בתירה היא דר' יהוד' בן בתיר' סבר לה כר' יהוד' דמתני' [סוכה מ"ח ע"ב] דאמ' בלוג היה מנסך כל שמונה ושמיני נמי הוה מנסך ור' יהוד' בן בתיר' קאמ' דראשון לא הוה מנסך דקאמ' בשיני הוא מזכיר וכי מפקת מהני שמונה ראשון — הוה ליה שבעה בהדי שמיני. אלא לעולם אליבא דכולהו ואע"ג דבהזכרה פליגי, ניסוך שבעה גמרא גמירי לה — כלומ' הא דתנן ניסוך המים שבעה גמרא היא.
והא ר' יהושע דברייתא משעת הנחתן קתני דהיינו יום שביעי, והכא קתני יום טוב האחרון דהיינו בשמיני וכיון דקשיין בין ז' לשמיני דהיינו פלוגתא רבא לא איכפת ליה בין משעת הנחתן דהיינו קודם מוסף בשביעי לבין האחרון מזכיר דהיינו במוסף דהיינו חדא ועוד.
<h2>דף ג:</h2>
אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו דבימות החמה איכא רוחות. ואקשי' ולמה אין מזכירין שאינה מצויה נמי חזיא לבידרי צריכין אותה לזרות הגרנות והואיל ואמרת (דלא) [ד]מיעצרא אמאי לא חייבוהו חכמ' להזכיר. איפשר בנפוותא. ויש לשאול למה לא הקשה שהספינות צריכות לרוחות. ויש לפרק איפשר בספינות קטנות שמוליכין אותן במשוטות ויש לומ' דלא קמיירי אלא בארץ יש' דהיינו יבשה. ותו רוח דים מרוח דיבשה ורוח דים לא מיעצרא. שניות למטר כמעט הן פחותות לקרקע מן המטר. הא דמעלה אבק פ' אי נחית מיטרא קימעא דאכתי איכא אבק דכי אתי זיקא מעלה אבק בה לאו מעליותא. [הא דלא מעלה] אבק אי נחת מיטרא כולי האי דכי אתי זיקא לא מעלה אבק ההוא מעלו כמיטרא. לאפוקי היכא דנחית מיטרא בלילא ובתר הכי מיבדרי ענני ומגלי רקיע והוי נהורא דההוא לא מעלי. ושימשי דביני קרחי דבתר דנחת מיטרא מיתחזי שימשא במקומות בין ענן לענן דההוא לא מעלי. מיטרא רזיא מטר גדול הרבה מועיל לאילנות שעושה אותן עבין.
<h2>דף ד.</h2>
עורפילא מטר דק הרבה. ואמאי קרי לה עורפילא — עורו פילי, התעוררו אפ' גרעינין המונחין בחורין שהוא נכנס בחורין ומגדל התבואה שבה. לפרצידה לגרעינה שמונחת תחת בלשטא שלקרקע. דכיון דנבט כיון שנשתרש ומתחיל לגדל שוב אינו מתירא משו' דבר שהקרקע מכסה אותו, כך תלמ' חכם. הצרי אין בגלעד שהיה יכול לילך אצל אליהו דהיינו פנחס ומתיר לו נדרו כדכ' [מלכים א' י"ז] באליהו מתושבי גלעד.
סברוה הכי סברי' לה השתא דהאי דקתני אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים הוא הדין להזכרה דהזכרה בהדי שאלה אימת דשאלינן מדכרינן. מאן תנא אליבא דמאן מצי למיהוי ביום אחד אמר רבא ר' יהושע היא דאמ' משעת הנחתו דהיינו בשביעי מתחילין להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם ומצי להתחיל לשאול בברכת השנים ותן טל ומטר שהוא חולו שלמועד ומתפללין י"ח דהויא ליה שאלה והזכרה בהדי הדדי דיום שביעי הוא סמוך לגשמים, דאי ר' אליעז' כיון דאמ' הזכרה משיב הרוח ומוריד הגשם מיום טוב הראשון מתחיל להזכיר — סמוך לגשמים נמי לא הוי עד סוף החג לאחר ימי סוכה דגשמים בימי סוכה סימן קללה הן. ואי אמרת ר' אליעזר לטעמיה דכי היכי דקאמ' בהזכרה אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר — הם הכי נמי סביר' ליה בשאלה דשואל שיבוא לאחר החג, הא לא מצית אמרת דהכא שאלה בהדיא היא ואינו יכול לומר בכאן אני לא אמרתי לשאול דהא לשאול בהדיא הוא היכי אתו בהדי הדדי ביום אחד סמוכין זה לזה הזכרה ושאלה.
<h2>דף ד:</h2>
וכי תורגמן שואל דבר שאינו צריך לציבור כלומ' מאחר דאחרון אינו מזכיר מכלל דתו לא צריכי גשמים — אם כן למה מתורגמן שואל וכי מתורגמן שואל דבר שאינו צריך לציבור. עד שיעבר זמן שחיטת הפסח אבל במנחה בערב הפסח לא אמרי' שאלה. נמצא מזכיר מאחרי שפסק מלשאול דכתחילתו כך סופו מה תחילתו מזכיר מן החג אע"פ שאינו שואל עד ששים בתקופה אף סופו מזכיר אע"פ שאינו שואל דשאלה פסיק במנחה בערב הפסח והזכרה מזכיר והולך עד למחר במוסף.
והאמ' ר' אלעז' הל' כרבן גמל' דתני בשבעה במרחשון שואלין הגשמים. פ' ור' אלעז' תלמידיה דר' יוחנ' הוה. גברא אגברא קא רמית פ' ר' (אבא) [אסי] משמיה דר' יוחנ' אמ' מיום (שוב) [טוב] האחרון שלחג ור' אלעז' אמ' מז' במרחשון, ותרי אמוראי אליבא דר' יוחנ'. לעולם דר' אסי ור' אלעז', כאן לשאול וכאן להזכיר כדשנינן, ושאלה בז' במרחשון. והא דאמ' ר' יוחנ' מקום שמתחיל להזכיר מתחיל לשאול אלמ' שאלה בחג, לא קשיא הא לן דבבל. פ' הא דאמ' ר' אלעז' הל' כרבן גמל' דאינו שואל עד ז' במרחשון לבני בבל דאית לן פירי בדברא והמטר מפסידם והן פירות שצריכין לייבש לשמש שעדיין לא יבשו כל צורכן ומניחין אותן בגגות שבשדות ושבגנות כדי לייבשן עד אחר החג כגון צימוקין וגרוגרות וכיוצא בהן ולפיכך(ן) אין שואלין את הגשמים עד ז' במרחשון. והא דאמ' ר' אסי אמ' ר' יוח' הל' כר' יהוד' דבחג מזכיר ושואל בארץ יש' דלית להו פירי בדברא. נמצא דר' אסי אמ' ר' יוח' ודר' יוח' דאמ' פוסק מלשאול כול' לבני ארץ יש' ודר' אלעזר תלמידיה דר' יוח' דאמ' הל' כרבן גמל' לבני בבל. ולעולם ר' אלעז' סבריה דר' יוח' קאמ' ולא קשיא דר' יוח' אדר' יוח'.
<h2>דף ה.</h2>
משו' דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר אדרבא משו' דאית ביה קדושה איבעי ליה לאשרויי שכינתיה אמ' ליה הכי קאמ' לעולם עד שיהא בקרבך קדוש עד שייבנה בית המקדש למטה לא אבוא בעיר (שלמטה) [שלמעלה]. ירושלים הבנויה למטה, כעיר שחוברה לה יחדיו למעלה. הא כ"ד עבירות שבהפטרה [פר' אחרי מות] דהתשפוט התשפוט שביקא להו, ל"א הא כ"ד מה שעברו על כ"ד ספרים, על כל התורה. אחת היא ששקולה כשתים דג' עבירות חמורות שבתורה ע"ז וגילוי עריות ושפיכו' דמים, וע"ז חשובה כנגד שתיהן והיינו שתים רעות עשה עמי אחת עשו ששקולה כשתים חמורות שבתורה, ומנלן דמעבודה זרה קאמ' דכת' כי שתים רעות וגו' וסמיך ליה כי עברו וגו' ועמי המיר כבודו בלא יועיל אלמ' מע"ז קא משתעי.
<h2>דף ה:</h2>
ב' שנים ומחצה שמלכותו היתה ב' שנים ומחצ'. אלא באמרי פי לפי שאמרתי ניחמתי כי המלכתי את שאול למלך והוא לא רצה שימות בחייו לפיכך הרגתיו.
<h2>דף ו.</h2>
שמורה להטיח גגותיהן שכל ימות החמה שאין גשמים יורדין אין אדם חושש אם אין גגו מכוסה. עכשיו כשמתחילין הגשמים מתחילין בני אדם להטיח גגותיהן ולעשות כל צרכיהן לחרוש ולזרוע. מלקוש שמל קשיותיהן שליש' שמסיר קושיות שליש' שכשהן נעצרין והוי רעב מיד חוזרין ישראל בתשובה ומתפללין. סקאין שמעלה תולעין.
וכן היה ר' יוסי אומ' אין היחידין מתענין עד שיגיע ראש חודש כסליו פ' דהגיע זמן רביעה שלישית ולא ירדו גשמים התחילו היחידין להתענות וקאמ' ר' יוסי לא היו מתענין עד שיגיע ראש חדש כסליו דהתם הוא דהוי זמן רביעה שלישית. אלא שנייה למאי היל' נקראת שנייה, בין נחתא ובין לא נחתא לא מתחלין להתענות ואמר ר' זירא לנודר דתנן הנודר עד הגשמים — כגון דנדר ואמ' לא אוכל כך וכך עד הגשמים או לא אלבש וכיוצא בהן עד שתרד רביעה שנייה — דכיון דאמ' עד הגשמים מיעוט גשמים תרי ולפיכך בע[י]נן עד שתרד רביעה שנייה דנחתי להו גשמים תרי זמנא. רב זביד אמר לזתים דתנן מאימתי כל אדם — פ' אפי' עשירין מותרין בלקט כול' דלא הוי כגוזל לעניים.
<h2>דף ו:</h2>
שבילי הרשות דרכים שהן ברשות הרבים בשדות. שורפין בתבן ובקש שלשביעית עד שתרד רביעה שנייה במרחשון של שביעית. דמיכן ואילך תו לא משכחא חיה בשדה כלום, וכבר כלה לחיה. רביעה ראשונה אם ירדו גשמים עד שנכנסו בקרקע טפח דייה. שנייה אפי' לא ירדה אלא כדי שאדם יכול ליקח ממנה טיט כדי לגוף פי חבית דיי. גשמים שירדו קודם ועצר פ' גשמים שמתחילין לירד קודם קרית שמע ודאי אין עצירת גשמים דהואיל דהתחילו קודם קרית שמע טובא קא נחתי. אמר אביי לא אמרן אלא קודם קרית שמע שלערב דכיון דבערב התחילו לירד טובא נחתי. אבל קודם ועצר דיממא דהתחילו לירד בבקר יש בהן משו' ועצר, דלא נחתי טובא. בר חמרא חמר שהיה רוצה לילך מעיר לעיר אינו יכול לצאת חוץ לפתח, דאינו פוסק המטר כל היום כולו. לא קשיא הא דאתא בעיבא הא דקטר בעיבא פ' אם נקשרין השמים בעננים עבים ודאי לא פסיק כולי יומא אבל אם נקשרין בעננים קלישי לית ביה מששא. ושנינן הא בחרפי. פ' אי הוו גשמים חרפי דנחתי במרחשון וכסליו ודאי טיבותא דשתא דטבת ארמלתא. אבל אי הוו אפלי דאכתי לא נחתי עד טבת ונחתי בטבת אמרי' טיבותא דשתא דטבת מנוולתא. ועוד אמ' גשמים שירדו על מקצת מדינה אין בהן משום ועצר דמיתא אתו נמי על אידך פלגא. ואמר רב שתיהן לקללה פ' דכי היכי דהיכא דלא נחתא — לקללה, היכא דנחתי נמי לקללה. ושנינן הא דאתא טובה שעושה השדה טיט שאינו יכול לזרוע בו לקללה. דכת' תימטר תהא מקום מטר תהא מליאה מטר דלא מצי איניש למיזרע ביה דהוה ליה למיכתב חלקה אחת אמטיר עליה כול'. משמתחילין המים לבוא מן השווקים ופוגעין זה בזה היינו משיצא חתן לקראת כלה.
<h2>דף ז.</h2>
אטו אדם עץ הוא אלא בתלמיד חכמ' הכת' מדבר שנמשלו כעץ שנ' [תהלים צ"ב] צדיק כתמר יפרח וגו' והכי קאמר כי תצור אל עיר — כשתבוא ללמוד לפני תלמ' חכמ' אם תלמ' חכ' הגון הוא ממנו תאכל — ממנו תלמוד, ואותו לא תכרות, ואותו לא תעזב. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא — אם תלמ' חכם שאינו [הגון] הוא אותו תשחית וכרת, כלומ' עזוב אותו ואל תלמוד לפניו. אין דברי תורה מתקיימין ביחידי שאין מי מקשה לו. אבל שנים אחד מקשה לחבירו וחבירו מפרק מתוך כך באה הלכה על בוריה, והקטנים מחדדין את הגדולים והיינו דאמר ר' הרבה תורה למדתי כול'.
<h2>דף ז:</h2>
הרעיפו שמים ממעל — גשמים — ושחקים יזלו צדק שעושין צדקה לעולם שנותנין להן פרנסה. וכת' אני יי' בראתיו בראתים לשמים וארץ בראשית ברא אלקים אלמ' שקול הוא (שם) [כיום] שנבראו בו שמים וארץ. ועצר את השמים בזמן שנתחייבתם לאבד לעשות בימות החמה כשקוצרין תבואותיהן ובוצרין כרמיהן. רוח צפון תחולל גשם [משלי כ"ג] מעביר הגשם, לש' שקר. ימך המקרה נעשה מך שאינו יודע מאין ימצא להן זכות להוריד להן גשמים. משו' דלא ראו תורה שנקראת אור לפיכך בשעה שבהיר הוא בשחקים — שהשמים עושין בהורין בהורין מעננים להוריד טל ומטר רוח עברה ותטהרם. והוא לא פנים שאין הק' עשה להן פנים להוריד מטר. ויתרון הכשר חכמה כל שכן גם הוכשרו מעשיהם מעיקרא ומתפללין ודאי יורדין להן גשמים.
<h2>דף ח.</h2>
אם תלמודו קשה עליו כברזל משו' דהוא לא פנים קלקל, משו' דהוא מה שלפנים מה שקודם לתלמוד לא היאך האי קלקל כעין נחשת קלל [יחזקאל א']. וכל שכן היכא דסדורה לו משנתו מעיקרא ומרבה בישיבה דידע טובה. ארי דורס וממית להנאתו שהוא אוכל ממנו. את נושך האדם בלא לחש — שאין לו רפואה ואי אתה אוכל הימנו. מה הנאה יש לך הוא משיב להן, ומה יתרון לבעל הלשון, שאומ' לשון הרע בין אדם לחבירו עד שהורגין זה את זה מה הנאה יש לו, אלא כך נקנס עלי. יגיד עליו רעו אם מגיע עליו חבירו — שכל מה שהוא אומ' חבירו מעיד לו מקנה באף ומעלהו. כל המצדיק את עצמו מלמטה ששומר עצמו משו' רעה מצדיקין עליו דין מלמעלה, אם נחתם עליו שום גזר דין לחובה מצדיקין עליו לזכות שנ' [תהלים פ"ה] אמת מארץ תצמח — כשאתה הולך באמת בארץ הולכין עמו בצדק משמים.
<h2>דף ח:</h2>
כמין קובה כמין קורה. אם לשבט אם יורדין בכח כשבט שמכה בכח להרים וגבעות. אם לחסד — אם יורדין בנחת לארצו ימציאנו. שאפי' פרוטה שבכיס מתברכת שהוא שובע ואדם יכול לקנות בפרוטה לחם הרבה. שאפי' גייסות שיירות העוברות ממקום למקום פוסקות בו — נוחות בו שנ' נחת גדודיה [תהלים ס"ה].
<h2>דף ט.</h2>
כד עבד לאבוך דיהיב עיניה ביה ושכיב. ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלקים לנו דאינהו גופיהו עבדו דזבנוה ליוסף וקאמרי מה זאת עשה אלהים לנו. שאני משה כיון דלצורך רבים קא בעו ליה כרבים דמי. אבל יחיד לשאול פרנסה לעצמו לא מהני כלום [הג"ה ר"א נ"א שאני משה כיון דנפיש זכותיה כרבים דמי].
<h2>דף ט:</h2>
זילו רבנן לשלמא דלא הוקבעו דליענשו על ידיה. והלא מי אקיינוס מלוחין הן ומים שבעבין מתוקין הן. יזיקו, השמים מטר לאידו [איוב ל"ו] לעננו. חשרת מים עבי שחקים משירין מים עבי שחקים, שקול כ"ף ושדי ארי"ש. נ"א ושדי אשי"ן כלומר כ"ף דחשכת שדי' אשי"ן דחשרת, הוה ליה הכשרת.
<h2>דף י.</h2>
ור' אליעז' ההוא במעשה ידיו שלהק' כת' כלומר מפרי מעשיך מריבוי מעשיך שעשית שגשמים יורדין תשבע הארץ שנ' [בראשית ב'] ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ואחר שהשקה משם יפרד והיה לארבעה ראשים. דחצדא בלא מטרא... ל"א מפני שכולה אגם ומליאה מים. טובעני ולא יובשני האי דחצדא בלא גשמים אפי' הכי לא תיבש לעולם תבואתה.
שלא להפקיע את השערים הוו מייתו הוצאה לחמישי לצורך השבת, ואי מתחלינן להתענות בה' לא ידעי דמתענין ולא מייתו הוצאה אלא לצורך השבת, והני דמתענין זבני לצורך הלילה ולצורך השבת ואתו לייקר השער ולפיכך מתחלינן משיני דכי מטי ה' ידעין דמתענין ומיתו טובא כדיי ללילי ה' ולצורך השבת.
<h2>דף י:</h2>
רבן שמעו' בן גמל' אומ' דבר שלשבח כגון להניח ציצית וסדר שלתלמ' חכמ' אינו עושה עצמו יחיד. הרי שהיה מתענה על הצרה ועברה פ' בחצי היום הרי זה מתענה ומשלים. על החולה ונתרפא בחצי היום הרי זה משלים תעניתו. משו' מעיינא יעשה לו הדרך רעה לבני מעיו. דיתיב בארבא למאן דאמ' משו' מעיינא ליכא דהא לא אזיל אלא בנחת למאן דאמר משו' מזוני איכ' למיחש.
<h2>דף יא.</h2>
זו מידת בינוניים שאומ' בצינעה אלך לביתי ואוכל ואשתה. אבל מידת רשעים צועק בקול רם אתיו אקחה יין [ישעיה נ"ו]. א-ל אמונה שנוהג עם הצדיקים באמונה שנפרע עבירות שעשו בעולם הזה ואינו נושא להן פנים. ואין עול שאינו מקפח לרשעים שכרן אלא משלם להן שכרן בעולם הזה. למען תצדק בדברך [תהלים נ"א] שהוא מצדיקך עליו בדברך שאתה מראה לו, מה עשה תזכה בשפטך [תהלים שם].
<h2>דף יא:</h2>
ההוא דמצי מצער נפשיה וקא מצער נקרא קדוש. אבל דלא מצי מצער נפשיה וקא מצער נקרא חוטא. וריש לקיש אמ' המונע עצמו מן התענית נקרא חסיד שנ' [משלי י"א] גומל נפשו איש חסד, הגומל טוב לנפשו איש חסד.
יחיד שקיבל עליו תענית בין יום אחד בין ב' ימים [זה] אחר זה אין צריך להפסיק מבעוד יום אלא אע"פ שאכל ושתה כל הלילה למחר הוי תענית ומתפלל תפלת תענית — ענינו. לן בתעניתו, אם קיבל עליו ב' ימים והתענה כל היום והלילה שלאחריו לן נמי בתעניתו שלא אכל כלום כל אותו הלילה אבל למחר בעי למיכל אינו מתפלל תפלת תענית. מאי קסבר, אי קסבר אין מתענין לשעות דמאן דמקבל עליה תענית עד חצי היום לא הוי תענית כלל דהיינו תענית שעות. או דיל' קסבר מתענין לשעות — מאן דמקבל עליה להתענות לשעות תענית הוי דלא מצי אכיל עד ההיא שעתא דבעי קיומי נדריה. והאי דאמ' אין מתפללין תפלת תענית משו' דקסבר המתענה לשעות אין צריך להתפלל תפלת תענית. ושני התם לן בתעניתו דלא קיבלה עליה מבעוד יום דלא אמ' אהא בתענית עד הבקר אלא בשתיקה לן בתעניתו, אבל היכא דקיבלה מתפלל תפלת תענית אע"פ שאוכל ביום. קנקנים שלגוים גדולים שהן מכניסין בהם יינם לקיום אסורין או מותרין. חלוק לבן שאין בו אמרא שאין לו שפה, אלא עם הבגד עצמו היה ארוג כמין שפה.
<h2>דף יב.</h2>
אמר רב חסדא הא דאמרת מתענין לשעות ומתפלל תפלת תענית והוא שלא טעם כלום עד הערב. האי תעניתא מעליא הוא — אם קיבל עליו להתענות עד חצי היום והדר התענה כל היום תענית מעליא הוא ופשיטא דמתפלל תפילת תענית. לא צריכא דלא חישב להתענות כלל אלא אתא ליה טירדא והתענה עד חצות, אימליך ואמ' הואיל והתעניתי עד חצות אתענה כל היום — מתפלל תפלת תענית. אע"ג דמעיקרא לא הוה בדעתיה, וזהו תענית שעות שמתפלל בו ענינו. רב חסדא לטעמ' דאמ' כל תענית שלא שקעה עליו חמה כלומ' שלא התענה כל היום עד לאורתא לאו שמיה תענית. שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין פ' שאם היה בית אב צריך להן שיאכלו עמהן קדשים שלא יבואו לידי נותר היו אוכלין, ולפיכך לא היו משלימין.
<h2>דף יב:</h2>
אביי ורבא בתענית ציבור סיימי פנתא היו הופכין הסנדל מה שלמעלה היו הופכין למטה. פנתא — מה שלמעלה. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי למה ליה לפרוע וכי נדר הוא דלא סגיא דלא משלם. אמ' רב יוסף ואפי' בשבת דכיון דסבירא ליה דכד יתיב בתעניתא מידחי חלמא בישא — אין לך עונג גדול מזה והיינו עונג שבת.
הא דאמ' מצפרא הוא דאסור מסייע ליה לרב הונא דאמ' מצפרא כינופיא בתענית. מצפרא עד פלגיה דיומא מעיינינ' במילתיה דמתא דאי איכא איניש דאית ליה מילתיה בהדי ציבורא מעייני ביניהו ומעייני בחומת העיר אי צריכא למיעבד בה מלתא. איפוך אנא קרו ומפטרי ומצלו ומפלגא דיומא לפניא מעיינא במילי דמתא. (ואלו) [ואלי] יאספו כל חרד וכו' והיינו עיוני במילי דמתא.
<h2>דף יג.</h2>
ת"ש... כשאמרו בתעניות ציבור אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר. מאי לאו האי דקתני וכן אתה אומ' במנודה ובאבל אכולה ואפי' ארחיצה מדמי ליה לאבל לתענית ציבור אלמ' כל היכא דאסור בתענית ציבור אסור באבל כל היכא דשרי בתענית צבור שרי נמי באבל ואת אמרת תענית ציבור שרי בצונן ואבל אסור בצונן. ודחינן לא כי קתני וכן באבל בנעילת הסנדל ואמלאכה הוא דדמי לתענית ציבור אבל ברחיצה לא דמי לתענית ציבור דתענית ציבור שרי בצונן ואבל אסור בצונן, ולעולם בחמין הוא דאסור לרחוץ כל גופו בתענית ציבור הא בצונן שרי, ובחמין בתענית ציבור מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ואבל אסור לרחוץ כל גופו בצונן, ובחמין אפי' פניו ידיו ורגליו אסור. מידי דהוה אבישרא וחמרא דעד השתא דהוה אונן אסור והשתא משתרי, צונן נמי אע"ג דכי הוה אונן אסור השתא משתרי.
<h2>דף יג:</h2>
ל"א במאי אי בחמין בוגרת מי שרי לה והאמ' רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו אפי' בחמין אלא לא[ו] דשרינן לה לרחוץ בצונן. הא נערה רשאה לנוול עצמה ואסור לרחוץ אפי' בצונן אלמא אבל אסור בצונן. ודחינ' לא לעולם אימ' לך אבל שרי בצונן והאי דקאמ' אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה לאו ארחיצה דאבל נמי שרי בצונן אלא שתכחול עיניה ותפרכס שערה, הא נערה רשאה ולא תכחול ולא תפרכס. אבל בצונן הנערה מותרת ולא הויא סייעתא.
פ' אדבריה רב יהוד' לרב יצחק בריה ודרש כלומ' שם בפיו שידרוש כן בדרשא שידרוש על הציבור. בפרק. אלא לאו הכי קאמ' אין בין יחיד שקיבל עליו תענית ליחיד שקיבל עליו תענית ציבור אלא שיחיד שקובע תענית יחיד אינו מתפלל אלא י"ח ויחיד שקיבל עליו תענית ציבור אומ' י"ט דאומרה ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא. אלמ' יחיד קובע ברכה לעצמו.
<h2>דף יד.</h2>
משמיה דרב אמרי התרעה בעננו והיינו התרעה דהוי. פ"א שמתקבצין כל התקיעות ביחד ומתפללין ענינו. וסימן לדבר יריחו שהקיפוה ז' ימים וביום ז' עשו ז' התרעות.
<h2>דף יד:</h2>
מטין לעת ערב דליקנו הוצאה לצורך הלילה הואיל והתענו ביום. אם יש לו אצטבא לפני התיבא דלא מצו אינשי לסגויי בהדיא לפני הפתח ולא חזו להוצאה בתוך הפתח פותח ונועל כדרכו. אכוורנקי כשהמלך נולד נוטעין לו אילן וכשגדל עושין לו מאותו אילן כסא. אלא אם כן נענה, כיהורם בן אחאב והיכן נענה בנפילה דכת' [מ"ב ז'] סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל.
<h2>דף טו.</h2>
אילו הן שש, זכרונות שלראש השנה חד, שופרות תרי, אל יי' בצרתה לי [תהלים ק"כ] תלת, אשא עיני אל ההרים [שם קכ"א] ארבע, ממעמקים קראתיך יי' [שם ק"ל] חמש, תפלה לעני כי יעטף [שם ק"ב] שית. ר' יהוד' אומ' לא היה אומ' זכרונות ושופרות אלא במקומן או' [מ"א ח'] שדפון כי יהיה אשר היה דבר יי' אל ירמיהו על דברי הבצורת [ירמיהו י"ד] ואומ' חותמיהן על כל אחת ואחת. חותם בברכה כיצד על הראשונה קודם אילו שש כדמתרץ בגמ' דמאריך בגאולה ואומ' מי שענה את אברהם וכול' ברוך גואל יש'. על השנייה הוא אומ' מתחיל בזכרונות ואומ' מי שענה משה ואבותינו וכול'. ב' זוכר הנשכחות, זו ראשונה משש ושניה למה שמתחיל להאריך. על השלישית מהו אומר מתחיל שופרות ואומ' בסוף מי שענה את יהושע בגלגל כול' ב' שומע תרועה. על הרביעית מהו אומר מתחיל אל יי' בצרתה לי ואומ' בסוף מי שענה שמואל כול' ב' שומע צעקה. על חמישית הוא אומר מתחיל אשא עיני אל ההרים ואומ' בסוף מי שענה את אליהו ב' שומע תפלה. על ששית הוא אומ' מתחיל ממעמקים קראתיך יי' ואומ' בסוף מי שענה את יונה ב' העונה בעת צרה. על שביעית הוא אומ' מתחיל תפלה לעני כי יעטף ואומ' בסוף מי שענה דוד ושלמה ב' מרחם על הארץ. יכול בין כל ברכה וברכה לא היה עונה כלום אלא לאחר כולן היה נותן תהלה אחת ת"ל על כל ברכה תן לו תהילה [נחמיה ט'] ולא אמן ואין עונין אמן במקדש. מה הן אומ' הואיל ואין אומ' אמן, ברוך גואל יש' והן עונין במקום אמן ב' שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והיינו על כל ברכה תן לו תהילה. ...לא היו תוקעין אלא במקדש ובהר הבית ובשעת מלחמה דכת' [דברים י'] כי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעותם בחצצרות.
<h2>דף טז.</h2>
דכיון דאחריני שקלי ומנחי להי מתביישי טפי ומפשו תפלה ותשובה. ולמה מתכסי' בשקים לומ' כי נחשבנו כבהמה שהרי לובשין שק שהן משיער שלבהמה. ...אמאי קרי ליה לבית המקדש הר המוריה. הר שיצא ממנו מורא לאומות העולם שאומות העולם יריאין מישראל בשביל קדושה שהיה ביניהן.
<h2>דף יז.</h2>
וכת' ביה תפלה ויתפלל שמואל [ש"א ח']. נ"א איכא תפילה דכת' [שם י"ב] חלילה לי מחטוא ליי' (משוב מהתפלל) [מחדל להתפלל] בעדכם. ואיכא צעקה דכת' [שם ט"ו] (ונצעק) [ויזעק] אל יי' כל הלילה. תפלה הוא דכת' ביה ויגש אליהו [מ"א י"ח] ואין הגשה אלא תפלה. ...להכי אמרי' בברכת הארץ דוד ושלמה דאינהו בעו על ארעא כדקמ' שלמה ונתת מטר על ארצך [מ"א ח']. ...בשביעית משפיל ההרים וברוך מרחם על הארץ.
אנשי משמר מתענין ולא משלימין שאם היו רבים קרבנות לבית אב, היו באין אנשי משמר ואוכלין עמהן שלא יבוא לידי נותר, ולא היו משלימין תעניתן. אנשי בית אב לא היו מתענין כל עיקר. שלש שניות שכבר תקפה הגזירה. ...וכל מי שמכיר משמרתו שיודע מאי זו משמרה הוא ואינו מכיר משמרת בית אב שלו שאינו יודע מאי זה בית אב הוא, אבל מכיר באי זו שבוע זמן משמרתו — אסור לשתות יין כל אותו השבוע דאמר' בכל יום מן השבוע שמא היום עובד בית אב שלו. ומי שאינו מכיר מאי זו משמרה הוא ואינו יודע מאי זה בית אב הוא אבל יודע שבתי אבותיו קבועין בעבודה אסור לשתות יין לעולם, דבכל יום חיישינן שמא יומו הוא. כהן הדיוט אחד לל' יום שאין יכולין לילך יותר מל' יום שלא יסתפרו. ראשם לא יגלחו לגמרי, דלא ליעבדו הקפה. ופרע לא ישלחו לא יגדלו וכת' בנזיר גדל פרע מה להלן ל' כול'. אימא לא לירבו כלל דיל' הכי קאמר רחמ' ופרע לא ישלחו לא יגדלו כלל, דיותר משבוע לא יגדלו. פרע ליהוי ופרע ל' יום דגמרי' מנזיר פרע פרע כדאמרי'. שלוחי לא לישלחו יותר מדאי. מיכן האי שילוח ריבויא הוא כמו שלחיך פרדס רמונים [שה"ש ד']. איהכי האידנא נמי לא לירבו שעריהו יותר מל' יום.
<h2>דף יז:</h2>
כל בן נכר — גוי עכו"ם. ערל לב [משומד] וערל לבשר שמתו אחיו מחמת מילה. והכת' די לא להתענאה אבל בספד שרי בין לפניו בין לאחריו מותר. תנו רבנן אילין יומיא דילא להתענאה בהון אבל בספד מותר, ומקצתהון דילא למיספד בהון דאפי' בהספד אסור דבתרויהו אסור בספד ובתענית. [כל הכת' במגילת תענית דילא למיספד בהון יום שלפניו נמי אסור ושלאחריו מותר. ר' יוסי אומר לפניו ולאחריו אסורין בהספד. וכל הכת' במגילת תענית דילא להתענאה לפניו ולאחריו מותר בתענית. ר' יוסי אומ' לפניו אסור ולאחריו מותר ע"כ]. ותיפק לי דהוה ליה יום שלפני ראש חדש וראש חדש דאסיר בתענית דאוריתא דכת' [במדבר י'] וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם איתקש ראשי חדשים למועדים מה הני אסורי, אף הני אסירי. ...דמועד גופיה הואיל דמדאוריתא הוא לא בעי חיזוק ולא אסור יום שלאחריו.
<h2>דף יח.</h2>
כמאן כר' יוסי דאמ' דילא למיספד בין לפניו בין לאחריו אסור בהספד, דאי לרבנן הא אמרי לאחריו מותר. ואקשי' אי כר' יוסי מוקמת לה דאמ' כל היכא דילא למיספד לאחריו אסור למה לי למימ' מריש ירחא דניסן איתוקם תמידא ואמרי' לאסור את שלפניו יום כ"ט באדר, לימא מתרי בניסן ויום כ"ט תיפוק לי דהוה ליה שלאחר כ"ח דכ"ח ביה עשאוהו יום טוב דלא למיספד ואסיר יום שלאחריו אליבא דר' יוסי. לא נצרכה אלא לחודש מעובר דאילא אמ' מריש ירחא דניסן איתוקם תמידא לאסור את שלפניו — כדמיקלע חדש אדר מלא מל' יום הוי כ"ט אסיר דיום אחר כ"ח, ויום ל' שרי. השתא מריש ירחא דניסן איתוקם תמידא ואסיר יום שלפניו אסיר נמי יום ל'. אפי' תימ' לחודש חסר איצטריך למימר מריש ירחא דניסן לאסור את שלפניו, דכל יום שלאחר יום טוב בתענית הוא דאסור, בהספד שרי, דיום שלאחר יום כ"ח הוא. קמ"ל מריש ירחא דניסן דהוה ליה השתא יום כ"ט מוטל בין ב' ימים טובים ואסור בתרויהו בספד ובתענית. דאי מיקלע מילתא שום גזירה והדרי רבנן ובטלו להני דקבעו משו' דאיתוקם בהו תמידא לא בטלי מיניהו אלא ז' יומי ויום ח' אסור בספד דהוא קודם יום דאיתותב חגא דשבועיא, ושאר ז' יומי דאיתוקם בהו תמידא דהיינו מריש ירחא דניסן עד ז' בניסן בטלי, אבל יום תמני בניסן דהיינו קודם יום דאיתותב חגא דשבועיא [לא בטילי], וכיון דשאר יומי איתותב חגא דשבועיא לא בטלי יומא דמקמיהו נמי דהיינו יום ח' ליומי דאיתוקם בהו תמידא לא בטילי. השתא דאתת להכי כ"ט נמי היינו טע' דקאמ' מריש ירחא דניסן לאסור יום כ"ט — דאי מקלע מלתא דבטלינן יום כ"ח, יום כ"ט אסור בספד דהוי יום מקמי דאיתוקם תמידא.
<h2>דף יח:</h2>
ואם התחילו שגזרו תענית ולא שמו אדעתן שראש חדש בא להן באמצע אין מפסיקין. ר' אחא אומ' שלש שאם היו ג' תעניות קודם ראש חודש ורביעית בראש חודש אין מפסיקין.
ראשונה מיתחזי מפשטה דמתני' דהכין פירושה, דכל אילו תעניות דאמרינן בפירקין קמא [י' ע"א] גוזרין לאלתר ברביעה ראשונה, אם לא ירדו הגשמים בעונתן דלכתחילה גוזרין ג' תעניות ואחריהן ג' אחרות חמורות מהן. עברו אלו ולא נענו גוזרין ז'. והני מילי ברביעה שלא ירדה, אבל אם זרעו וצימחו ושנו הצמחין שנשתנו ממראה ירוק אין ממתינין כלום אלא מתריעין עליהן מיד קודם הרביעה שגוזרין תענית ומתפללין ענינו. וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם מ' יום — כגון שירדה רביעה ראשונה בזמנה ועברו מ' יום ולא ירדו גשמים מתריעין עליהן מיד, כלומ' מתקבצין הקהילות ביחד וגוזרין תענית ומתפללין ביחד ואומ' ענינו. הדין הוא פשטה דמתני', וכיון דמיתחזי מפשטה דמכי מטי זמן רביעה ראשונה ולא אתו גשמים גזרי' תעניתא מיד — רמינן עלה רביעה ראשונה ושנייה לשאול ותן טל ומטר שלישית כי לא אתיא להתענות, דאלמ' תענית עד רביעה שלישית.
<h2>דף יט.</h2>
נ"א מתא אמתא כפנא כשבני עיר אחת הולכין לעיר אחרת לקנות תבואה ולחם שאין מוצאין בעירן — כפנא, ומתענין יחידים. אבל לא מתריעין עד דחזו אי רווח עלמא. האי מכת בצורת — האי כיון דקא נחתי לארבעים יום לאו בצורת הוא. אימא המביאה לידי בצורת דכיון דהשתא לא נחיתו עד מ' יום ודאי הוי הא שתא בצורת גשמים כלומ' עצירת מטר.
<h2>דף יט:</h2>
סאה בסלע ושכיחא בצורתא דכיון דשכיחא האי דיקירא כולי האי משו' בצורת ומתריעין. ארבע בסלע ולא שכיחא כפנא דכיון דד' יהבי בסלע האי דלא שכיחא משו' דלית להו לאינשי והוו כפנא, ואע"ג דלא הוי יוקר, הואיל ולא שכיחא כפנא הוא. לא שנו דד' סאין בסלע כפנא אלא שהמעות בזול, שמעות מצויין לבני אדם. אבל מעות ביוקר מתריעין עליהן מיד, דכיון דלא שכיחי מעות (כמאן) [למאן] זבני לפירות. [הג"ה ולא מס[תבר] דעדיין לא אמר ר' יוחנן ד' בסלע וכו']. בפרוס הפסח שאם אין גשמים יורדין לאילנות בפרוס הפסח, בפני הפסח ט"ו [יום] מתריעין, דבפני הפסח זמן אילנות להוציא ואם אין להן גשמים אינן מוציאין כלום, לפיכך מתריעין עליהן בפרוס הפסח. ועל הבורות בפרוס החג בפני סוכות שכל ימות החמה יש להן לשתות ממה שנתמלאו הבורות בימות הגשמים, ועכשיו אם אין יורדין גשמים לבורות אין להן מה לשתות ולפיכך מתריעין לפני החג.
<h2>דף כ.</h2>
דלא מבטלי לן מן התורה. דלית לן ריש נהרא במה לעסוק, מצינו לעסוק בתורה.
<h2>דף כ:</h2>
לא צריכא האי דאמ' ולא הראויות ליפול לאו רעועות, אלא הנך דקיימי אגודא דנהרא דבריאות נינהו אבל ראויות ליפול דאכיל להו מיא מתתאי ונפלי. אי נמי דגבוהי טפי דבריאות נינהו אבל ראויות ליפול דמחמת גובהה נפלי — דהני אין מתענין עליהן דראויות ליפול הן. כל אשיתא דהוה רעועה ומסתפי דיל' כי נחתי עלה גשמים מפלי לה על בני אדם, הוה סתר לה. מילתא דשיבתא רוח רעה השורה על הידים, הוה גמיר דכל דאכיל בלא נטילת ידים שרי עליה רוח רעה.
<h2>דף כא:</h2>
איהכי ניקום אנא לגבי מר אמ' ליה לא. השתא כיון דקא בעית את למיתו לגבאי מוטב שאלך אני אצלך שאני מנה בן פרס.
<h2>דף כב:</h2>
איבעיא להו כמלוא פי תנור תבואה שראו שדפון בתבואה שמאותה תבואה שנשדפה היו יכולין לסתום פי תנור. או דיל' שמאותה התבואה היו יכולין לעשות פת כדי לסתום פי תנור דהיינו שיעור מרובה. ועדיין תיבעי לך כדי לעשות פת לכסות פי התנור, או דיל' כדהדרא ליה ריפתא לפומיה דתנורא כדי לעשות ממנו פת להדביק סביב פי התנור.
ועל אילו מתריעין בשבת מתקבצין ומתפללין אפי' בשבת. דכל הני דאמרן מצינן לאמתוני עד החול, ולפיכך אין מתריעין בשבת. אבל הני דמיד בסכנה מתריעין מיד. ר' יוסי אמ' לעזרה כל קהל מתפלל בפני עצמו שיעזרם המקום אבל לא לצעקה אבל אין מתקבצין ביחד להתפלל. [הג"ה ר"א שאמר כל קהל מתפלל כול' אבל אין מתקבצין ביחד להתפלל כלומ' שאין עושין קיבוץ אלא כל אנשי בית הכנסת זו בבית הכנסת שלהן מתפללין, ואין מתקבצין כל בתי כניסיות בכנסת אחת לתפילה]. אף על הדבר מתריעין בשבת בכל מקום ולא הודו לו חכמ', אבל בחול הודו לו להתריע בכל מקום. או דיל' לא הודו לו כלל דאפילו בחול לא הודו לו דמתריעין עליו בכל מקום אלא במקום שהוא בלבד.
עד שייבלו שפתותיכם מלומ' דיי פ' דיי אמרינן אבל תפלה לא מצלינן. אינבא לנטרא. בלילי רביעיות ובלילי שבתות שאין בני אדם יוצאין מבתיהן מפני לילית. ...כל היכא דאדם יכול לשכשך רגלו, אי כרע יכול לשכשך ידו.
<h2>דף כג.</h2>
ראינוך ולא נמות ראינו שאתה חשוב למעלה משמתחילין הגשמים לנטף. עכשיו עשה שירדו שלא נמות, שכדומין אנו שאינן באין אלא להתיר שבועתך, כלמ' משום שבועתך.
<h2>דף כג:</h2>
החביא עצמו בבית הכסא משום שמדא. ר' מני הוה שכיח קמיה דר' יצחק בן אלישיב אמר ליה ר' יצחק בן אלישיב. [הג"ה ולא מסת[בר] דממעשה דהנהו תרי תלמידי מיתחזי בר' מני אמר לר' יצחק בן אלישיב ור' יצחק הוא בעו רחמי עלך (ואולי צ"ל עליו)]. עימי היתה ושלחתיה כבר הייתי יכול לעשות כך, אבל עכשיו איני יכול. [וכ"ה במ' לרש"י, אבל הרגמ"ה מפרש בתחילה הייתי עושה כן (כ"ה בכת"י) אבל עכשיו כבר קבלתי עלי שלא להטריח את קוני. המלקט מכריע כר"ע משום "דקאמר ושילחתיה דמשמע אני שלחתיה" ע"כ].
<h2>דף כד.</h2>
שמעיה ר' יוסי בר' אבין לרב אשי דקאמ' אמ' שמואל השולה דג מן הים כיון שהתחיל להוציאו אע"פ שלא הוציאו כולו כיון שיבש בו כסלע הוי ניצוד דאפ' שביק ליה במיא תו לא מצי לשוט אלא מיית. ובין סנפיריו והוא שיבש בין סנפיריו דהתם הוא דהוי כניצוד. דהא נמי מצער לן לדידן נמי הכי עביד לן והכי יימר עלן כדאמ' לבי נשיאה. מיהי כיון דחזינן דלשמיא קא עביד ולשום שמיא הוא מתכוין לא אמרי' ליה מידי. שקולו נחמן חבטוה מגודא לארעא דהואיל דלא משגחו ביה מן שמיא מה צורך לו בעולם.
<h2>דף כד:</h2>
האשה הכובשת ירק בקדירה ונשתייר עליה בחוץ ונגע טבול יום באותו עלה אם יש בו כזית הוא טמא ומה שבקדירה טהור. ואם לאו הכל טהור דלא קא מצטרף האי שבקדירה להאי עלה כלל. ואמרי לה זיתים שכבשן עם טרפיהן ונגע טבול יום בעלים, הזתים טהורים דלא הוו עלין ידות הזתים כבשן עמו אלא שלא ישתנו ממראיהן. אמבוה דקאי... מחריבנא ליה לעלמאי מרוב גשמים. אמ' רב מרי בריה דבת שמואל פ' רב מרי בריה דאיסור גיורא הוה ולהכי מיחס באימיה ולא באבוה. וחזאי מלאכי דמיכנפי חלא ומשוו בארבי ומיחזי קימחא כי היכי דניהוו שובעא בעלמ' משו' צלותיה דרב יהודה.
<h2>דף כה.</h2>
ויש אומ' סניפין עשאום סניפין היו. פ' שהיו הקורות כמו שהיה חתיכה מחוברת לכל קורה כדי להאריכה. ...ובכינא קמיה ואמינא ליה עד מתי אצטער בהאי דוחקא. איתאמר לי מקמיה ניחא לך דליחרב עלמא ואברייה מראש ואפשר דמיילדת בשעתא דמזוני כול'. אמ' לי דחיית כבר נפיש, איהכי דכבר עברו רוב שנותי לא בעינא כלום אלא אסבול. תליסר נהרי דמשכי אפרסמא כי שמעית הכי חייכנא ואמרי כולי האי צערא בהאי עלמא ותו לא לעלמא דאתי. ומחת לי בסקוטלא בגודל וכי מחיין נפק ההוא צוציתא דנורא, כלומ' כיון שאמ' לו מעט הוא זה שאמרת שיהיה לי לעולם הבא הואיל ואני בעולם הזה בצער גדול, הכה אותו בסקוטלא במצחו על מה שנתרעם ואמ' מעט הוא מה שאמרת שינתן לי בעולם הבא. ואמ' לי אלעז' ברי גירו לך גירי, פ' תרצה שאגרה בך חציי שאתה שואל יותר ולחבירך מה יהיה ומסת'. הא אנא הא בר ליואי כלומ' מה עניין אני אצל ר' יהושע בן לוי. הא והא גרמא ליה פ' הא דהטיח דברים גרמא ליה דאחוי קידה קמי ר' ואיטלע.
<h2>דף כה:</h2>
אין גזעו מחליף שכשהוא מת אינו מניח בן במקומו. אף תלמ' חכם אינו עושה פירות שאין תורתו עושה פירות שאינו מעמיד תלמידין ואין שמועותיו הולכות אילך ואילך. התם — דאין גזעו מחליף — בשאר ארזים, אבל ארז גופיה גזעו מחליף. ...כמלוא אותו חרץ שעושה המחרישה דהיינו גומות של חרישה אם ירדו גשמים כשיעור הזה — ר' יהוד' אומ' בחריבה טפח פ' שלא נחרשה מעולם שהיא קשה לבלוע כדי שתבלע בתוכה טפח. בבינונית שכבר נעבדה אבל כבר יש לה ימים שלא נעבדה — טפחיים, ובעבודה ג' טפחי'. לא קשיא כאן בעבודה דממהרת לבלוע כנגד טפח אויר שבולעת עולה תהום טפחיים. אבל אם אינה עבודה שאינה ממהרת לבלוע עד שמבלעת מלמעלה טפח, עולה מלמטה ג' טפחים. הנצנים... וקול התור נשמע בארצנו קול מי שדומה לשור נשמע בארצנו כי אמ' לתהומות אבע מימך ולעילאה חשור מימך.
שכן מצינו באחאב שנתענה מט' שעות ולמעלה שנ' [מ"א כ"א] הראית כי נכנע אחאב וגו' פ' כי אתו גשמים מן המנחה ולמעלה דכת' [שם י"ח] ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא וגו' ואתו גשמים דכת' כי נכנע אחאב מפני דאעפ"כ השלים תעניתו. ולימרוה להלל הגדול מעיקרא מקמי דניכלו ונישתו. אביי ורבא דאמ' תרויהו כול' שאני בני מחוזא דשכיחא בהו שכרות ואילא אמרי מקמי דליכלו ולישתו משתכרי, ולא אתו למימ' כלל. ...והלל דלילי פסחים יוכיח.
<h2>דף כז.</h2>
הא דכהן מברך אסור ביין מדרבנן הוא והאי דקא מייתינ' ליה מדסמיך ליה לפרשת נזיר אסמכתא בעלמ' היא, היל' לקולא מקשינן. [הג"ה וקשיא לי אי כהן מברך איסורו ביין (רק) מדרבנן, אמאי גזרינן במנחה משום שכרות (כלומר משום ספק שכרות)] לפי שנ' [במדבר כ"ח] צו את בני ישראל את קרבני לחמי פ' התמיד היה קרב בכל יום משל ציבור והיאך קרבנו שלאדם קרב אלא אם כן עומד על גביו, כך היאך קרבן ציבור קרב אלא אם כן עומדין על גביו. לפיכך עמדו נביאים שביניהן ותיקנו להן כ"ד משמרות דהוו על כל משמר ומשמר שלוחן שליש ושלוחו שלאדם כמותו. על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים שחלקו את יש' לכ"ד מעמדות ונתנו מעמד לכל משמרה. ומכל מעמד ומעמד היה דר בירושלים שהיה עומד עם המשמר על הקרבנות, והיינו על כל המשמר היה מעמד בירושלים, מאותן אנשי מעמד שהיו דרין בירושלם. נמצא בכל משמר כהנים ולוים וישראל. היו זמן משמר לעלות היו כהנים ולוים עולים ומקצת אנשי מעמד שהיו בירושלם היו עמהן ויש' שבאותו מעמד שהיו דרין במקומן מתכנסין בעריהן וכול'. מאי קאמ' מה עניין זה אצל זה. איהו קבעי מאי נינהו מעמדות ואיהו קא מותיב ליה לפי שנא' צו את בני יש' את קרבני לחמי. הכי קאמ' אילו הן מעמדות ומאי טע' תקינו מעמדות לפי שנ' צו את בני יש' את קרבני לחמי. אילו הן מעמדות, נביאים תיקנו להן כ"ד משמרות ועל כל משמר ומשמר היה מעמד. ותרתי קא בעי אילו הן מעמדות ומאי טע' תקינו וקא מפרש תרויהו. להכי תקינו לפי שנ' צו את בני יש' תשמרו להקריב לי, וכי היאך אדם מקריב קרבן אלא אם כן עומד על גביו וקאמ' להקריב לי כלומ' תקריבו לי ואין אדם מקריב אלא אם כן עומד על גביו ועמדו נביאים כול'. בית אב אחד אחוז לאלעזר כל בית אב שהיו מוסיפין אחוז לאלעזר פ' היו אוחזין מאלעז' כלומ' היו מוסיפין מאלעזר. ואחוז אחוז לאיתמר ומה שהיה אחוז מקודם לכן מימות משה לאיתמר היה עכשיו שלא הוסיפו על איתמר. מאי ואומר מקרא קמא נפקא מדקאמ' [דה"א כ"ד] וימצאו בני אלעז' רבים ויחלקום לשש עשרה ובני איתמר שמונה, כלומ' דבני איתמר היו שמונה מעיקרא מכלל דמעיקרא מימות משה הוו י"ו להכי איצריך קרא דכי תימא מעיקרא לא הוו אלא ח' ד' מאלעזר וד' מאיתמר והאי דאמ' קרא ושמונה לאיתמר לאו מעיקרא אלא כי היכי דרבו בני אלעזר רבו בני איתמר, אבל בני אלעז' רבו מבני איתמר ועשו מבני אלעז' י"ו ומאותן ד' דבני איתמר עשו ח'. תא שמע האחוז מימות משה אחוז לאיתמר שלא הוסיפו עליהן מימות משה כלום. מכלל דהנך ח' דהוו מאיתמר משה הוא דחילקם לח' ואלעזר לח', אל[מ]א מימות משה הוו י"ו ותיובתא דרב חסדא דאמ' מימות משה לא הוו אלא ח'. תנאי היא דהאי תנא דאמרן השתא דקאמ' המה יסד דוד קתני בימות משה ח' — ד' מאלעזר וד' מאיתמר ואנא דאמרי כותיה. [הג"ה וקשיא לי אליבא דהך תנא דהיכי הוה קא מפרש להאי קרא דאחוז אחוז לאיתמר ע"כ]. [הג"ה וקשיא לי אליבא דמאן דאמ' דשמואל ודוד בהדי הדדי תקינו כ"ד והא שמואל בימי שאול מת (שמואל א' כ"ה, א' ואילך. השוה המ' לרש"י לעיל ה', ב' ד"ה שישב) ובאותו הזמן שהיה שמואל לא היה דוד כדאי לתקן. והיכי סליק אדעתא דבהדדי תקון ע"כ].
<h2>דף כז:</h2>
כתבו שם אותן עשרים משמרות שלא עלו על עשרים פיתקין ובללום ונתנום בקלפי ובא ידעיה ונטל חמש מהן וחלקו הרי שש, וכן כל אחד. שאפילו יהויריב שהיה עולה תחלה למשמרות עולה מבבל לא ידחה ידעיה ממקומו אלא ידעיה עיקר ויהוריב טפל לו כלומר אם רצה להיות טפל לו לשמש עם ידעיה במשמרתו ישמש. מנהני מילי דבמעמדות קורין במעשה בראשית. אמ' רב [א]סי אילמלא מעמדות שהיו מתפללין על הקרבנות לא היו מתקיימין ישראל. ואלו לא היה יש' לא היה העולם קיים. ולפי שמעשה בראשית מתקיימין בשביל המעמדות לפיכך קורין במעשה בראשית במעמדות כשעוסקין בקרבנות. אנשי משמר שאר בתי אבות שלכהנים שלמשמר שלא היו עסוקין בעבודה. ר' יוחנ' אמ' מפני הנוצרים פ' שיום טוב שלהן בא' בשבת ואילו היינו מתענין היו אומ' בשביל צערן הן מתענין והיו מתקנאין בנו. למ"ד דולג לידלוג בשלמ' למאן דאמ' פוסק ליכא למיפרך דהכא לא מצי פסיק דהא קרא הראשון ג' דהכי קתני קרא בדיעבד ולא קאמ' קורא דהיינו לכתחילה.
<h2>דף כח.</h2>
וקורין בתורה בספר תורה כדרך שקורין בכל השנה כולה. אמ' ר' יוסי וכי היאך יחיד יכול לקרות תורה על פה בציבור כעין קרייה שהיה קורא בספר, והא דברים שבכתב אי אתה רשיי לאומרן על פה [גיטין ס"ב ע"א] אלא קורין כולן אותה כקורין את שמע. אלמ' שחרית ומוסף בספר ובמנחה על פה.
כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד לפי שעסוקין בהלל. קרבן מוסף אין בו במנחה כגון ראש חודש וראש השנה וחולו שלפסח שהיה בו קרבן מוסף ולא היו גומרין בו את ההלל אין בו מעמד במנחה כלומ' מנחה קודם לנעילה ובשעת מנחה עוסק במוסף ואין פנאי לקרות במעמדות. קרבן עצים שאם היה זמן שלאותו מעמד להביא עצים למערכה לא היו נכנסין בנעילה דברי ר' עקיב'. מה הפרש בין זה לזה מאי שנא לקרבן עצים דחי ליה למעמד, מה כח יש לו לקרבן עצים דקאי דחי ליה למעמד. הללו דברי תורה מעמדות מן התורה כדאמרן לעיל לפי שנ' [במדבר כ"ח] צו את קרבני ומשום ויאמר יי' אלהים במה אדע [בראשית ט"ו] ואין צריכין חיזוק. קרבן עצים מדברי סופרים ובעי חיזוק, ולהכי דחי ליה קרבן עצים למעמד.
למה הזכירו זמן עצי הכהנים והעם ט', למה לי למימ' ט' האמר קרבן עצים אין בנעילה לפי שעמדו אילו והתנדבו להביא משלהן לפיכך מנאום להזכיר חשיבותן. ועמהם פ' עם זתיא — שהוא אחרון — כהנים ולוים וכל מי שטעה שבטו — כל מי שהיה יודע שאבותיו התנדבו להביא אבל לא היה יודע אם מבני פרעוש הוא אם מבני סנאה הוא. ...ועמהן בני גונבי עלי שלפי שהתנדבו נמי להביא ביכורין והיו עושין כך בסכנה לפיכך אמרו שיהו עם אותן שהתנדבו להביא עצים. תנא הן הן דקאמרי' לקמ' בני סלמי הנטופתי והן נמי היו מביאין עם בני זתואל. שבו בני יואב שנייה מיבעי ליה.
<h2>דף כח:</h2>
תרי הוו ונפל חד אחבריה הא דאמ' שקוצים משום דתרי הוו. והאי דאמ' שקוץ משו' דשלם לא הוה אלא חד.
<h2>דף כט.</h2>
דכת' [במדבר י'] בחודש השני בעשרים לחודש נעלה הענן וכת' [שם] ויסעו מהר יי' דרך שלשת ימים יום עשרים ויום כ"א ויום כ"ב דהוו להו יום כ"ב באייר וכת' [שם י"א] והספסוף התאוו וכת' [שם] עד חודש ימים עד אשר יצא דהוו להו כ"ב בסיון וכת' [שם י"ב] ותסגר מרים שבעת ימים הא כ"ט בסיון וסמיך ליה שלח לך אנשים דבתר כ"ט בסיון יום ל' דסיון שלח מרגלים וכת' [שם י"ג] וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום דהוה ליה בט' באב. אי הדרו בט' באב ארבעין יומין נכו חד הוו דיום ל' דסיון וכ"ט תמוז הא שלשים וט' באב הא מ' נכי חד — תמוז דההיא שעתא מליוה דהוה ליה יום ל' דסיון ול' דתמוז (וא') [וט'] באב הא מ' דכת' [איכה א'] קרא עלי מועד זה ראש חדש אב וקא קרי ליה מועד, מה חדש דאית ביה מועד מלא אף האי ירחא נמי מלא היה. לא חללי חרב ולא מיתי מלחמה [ישעיה כ"ה] אלא שנפלו לאש ונשרפו. מרבין בשמחה דאתחילא ביה גאולה דהמן.
<h2>דף כט:</h2>
אלו דקלים וכלי פשתן שיש להן בבבל. שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסור לכבס ולספד השתא משמע כל השבת אסור בין לפניו בין לאחריו. דבטלי דבי רב דאפי' להניח לא היו מכבסים. מאי כבוד שבת איכא במאי דלביש בחמישי אלא לאו לכבס ולהניח לצורך השבת וטע' דמשו' כבוד שבת הא לאו הכי כגון דקבעי להניח לימות החול שלאחר ט' באב אסור. ...נמצא מיקל בכיבוס בבל.
<h2>דף ל.</h2>
כל שהוא משו' ט' באב כל תענית שהוא כתשעה באב כגון תענית ציבור האחרונות שאוכלין משחשיכה ואסורין בנעילת הסנדל בט' באב אסור לוכל בשר ולשתות יין בסעודה המפסיק בה ואסור לרחוץ כל היום. וכל שאינו משו' ט' באב כל תענית שאינו כט' באב כגון ג' ראשונות שאוכלין משחשיכה ומותרין בנעילת הסנדל מותר לוכל בשר ולשתות יין בסעודה המפסיק.
